<h1>סמ"ג לאוין סימן קכ"ז</h1>
<h2>דף כב.</h2>
האדם אף על פי שנאמר בו ויהי האדם לנפש חיה אינו בכלל מיני חיה בעלת פרסה לפיכך האוכל מבשרו בין חי בין מת אינו לוקה אבל אסור הוא בעשה, שהרי מנה הכתוב שבעה מיני חיה ואמר בהן זאת החיה אשר תאכלו הא [למדת] כל שהוא חוץ מהן לא תאכלו ולאו הבא מכלל עשה עשה (רמב"ם מאכ"א פ"ב הל' ג'). לפי זה הא דגרסינן בתורת כהנים (שמיני פרק ד' ה"ד) הוא טמא ואין דם וחלב ובשר של מהלכי שתים טמא אלא טהור אינו מעניין אחד, כי החלב שפירש אמרינן בפרק אף על פי (כתובות ס' א') שאפילו מצות פרישה אין בו, וכמו כן דם וחלב אינו מעניין אחד כמו שאומר שם וחילופא בדם דאמרינן [דם] שעל הככר גוררו שבין השינים מוצצו.
